הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' עזרא

החלטה

העניין שבפני, בקשת הנתבעת לביטול פסק דין אשר ניתן כנגדה בהיעדר הגנה.

תובענה זאת הוגשה בגין נזקי רכוש בהם נשאה התובעת בנוגע לאירוע תאונתי מיום 2.10.2010. כתב התביעה הומצא לנתבעת ביום 10.8.2012, ומשחלפה התקופה הנקובה בדין להגשת כתב הגנה, ניתן ביום 24.10.2012 פסק דין בהיעדר הגנה, המחייב את הנתבעת לשאת בתשלום הסך הנתבע, במלואו.

ביום 18.12.2012 הוגשה בקשת הנתבעת לביטול פסק הדין אשר ניתן בהיעדר הגנה; לטענת הנתבעת, בשל טעות ואי הבנות אלו ואחרות, לא הוגש כתב ההגנה במועד. לגופו של עניין, הנתבעת לא העלתה כל טענה שהיא, למעט אמירה כוללנית לפיה יש לה טענות הגנה טובות בפני התובענה (אם כי טענות ההגנה אינן מפורטות, ולו ברמז).

התובעת השיבה לבקשה, ולגישתה יש לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין. התובעת סבורה כי דינה של הבקשה להידחות, שכן הבקשה לביטול פסק דין הוגשה באיחור ניכר. טענה זאת אינה ברורה, כאשר עולה שפסק הדין הומצא לכאורה ביום 10.12.2012, והבקשה לביטול הוגשה 14 ימים לאחר מכן.

הואיל וכלל יסוד בהליך השיפוטי התקין, קובע כי יש ליתן לנתבע את יומו בביהמ"ש, ככל שניתן היה פסק דין אשר נפל בנתינתו פגם, לא היו נבחנות טענות ההגנה. ראה לענין זה, מ. קשת, "הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי", מה' 15, עמ' 1213, וכן ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח' 395. במקרה דנן, אין ספק כי פסק הדין ניתן כדין, אם כי לטענת הנתבעת, מדובר בשגגה.

להבדיל, בימ"ש מאבחן בין פסק דין אשר ניתן על פי צד אחד שלא כהלכה, לבין פסק דין אשר ניתן כהלכה (ראה ע"א 5000/92 בן ציון נ' גורני ואח', פ"ד מח (1) 830), ובמסגרת זאת, רשאי לבטל ביהמ"ש את פסק הדין, לפי שיקול דעתו.

במסגרת זאת, נשאלות שתי שאלות: מהי סיבת המחדל, ומהם סיכויי ההגנה.

אוסיף ואציין, כי על פי פסיקת בתי המשפט, קיימים יחסי גומלין בין שני שיקולים אלו – וככל שהתשובה לאחד מהם משכנעת יותר, כך קטן המשקל שיש לייחס לאחר (ראה לענין זה, ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ, פ"ד מז (4) 133).

במסגרת הפעלת אותו שיקול דעת, על הנתבע לפרט טעמי הגנתו, שכן השיקול המהותי בעת שמבוקש ביטולו של פסק דין, הינו סיכויי ההגנה, שכן אין טעם, תועלת או הצדקה, לביטול פסק דין, כשאין תוחלת לטענות ההגנה (וכל עוד לא נפל פגם בהליכי במסגרתם ניתן פסק הדין). ראה לענין זה, ע"א 422/63 חצרוני נ' מחמוד עבד אל חי, פ"ד יח (1) 67.

ובמקרה דנן, הנתבעת אינה מציגה את טענות ההגנה. היא טוענת שיש לה טענות טובות, אולם כובשת היא את טענותיה, ואינה מגלה אותן. גם לגבי סיבת האיחור, הנתבעת אינה משיבה בצורה מפורטת, אלא עוסקת ב"אי הבנות אלו ואחרות" – וכאשר שני חלקיה של אותה משוואה אשר יש ביניהם יחסי גומלין כאמור לעיל, אינם נושאים משקל מספיק כל אחד לבדו, שלא לומר, אפילו שניהם במצטבר, סבורני כי הבקשה אינה מרימה את הנטל הנדרש לביטול פסק הדין.

ככל שהיה מדובר בשגגה כלשהיא, שומה היה על הנתבעת לפרט אודות השגגה: מה עשתה, למי פנתה, במה התבטאה אי ההבנה; ככל שפירוט זה היה מינורי, יכול הדבר לקבל חיזוק מטענות ההגנה – ואולם במקרה זה, הנתבעת אינה מפרטת את טענות ההגנה שלה.

בקשה הלוקה עד כדי כך בפירוט שלה, אינה מרימה את הנטל הנדרש לצורך ביטול פסק דין אשר אין חולק כי ניתן כדין, ולפיכך אני מורה על דחיית הבקשה.

הבקשה נדחית, מאחר ולא נתקיים דיון לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות.

ניתנה היום, ט"ו אדר תשע"ג, 25 פברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: